רב-שנתי
רב-שנתי

השביל בגן

השביל בגן

בהמשך נוסיף בע"ה תמונות ושרטוטים נוספים. אם יש לכם תמונות מתאימות שצילמתם -מוזמנים לשלוח ונוסיף למאמר.



















שביל בגן נועד למטרת מעבר נוח בין חלקיו השונים של הגן ומחבר את חלקי הגן השונים ליחידה אחת.
לשביל בגן יש תפקיד חשוב במראה הגן.

ישנם כמה כללים שכדאי לשים לב אליהם בתכנון השביל בגן:
1. שביל , המוביל למקום מסוים - שיוביל בצורה הכי מהירה.
2. כל שביל כדאי שיהיה מוביל למשהו מעניין בקצהו שבשבילו יהיה שווה ללכת בשביל זה.
3. להימנע ככל האפשר משבילים ישרים. הם טובים לגנים פורמליים או לחלקים מסוימים בגן.
4. לתת לשביל התעקלות מסוימת אבל להימנע מסיבוב ללא מטרה או מפניות חדות.
5. רוב השבילים יהיו בדרך כלל עשויים מחומר טוב ,מוצק ונוח להליכה יבשה.
6. לתת רוחב סביר לשביל, כך שלא יתקלו בצמחים מהערוגות הצדדיות או בדשא רטוב.
7. לשמור שמספר השבילים יהיה מינימלי ולזכור שכל שביל מיותר הוא בזבוז מקום .

צורות השבילים:
ניתן בעיקרון לחלק את צורת השבילים לשני סוגים עיקריים: ישר ומתעקל.
שביל ישר: מחבר בחיבור ויזואלי חזק בין תחילת השביל לסופו, מוליך את העיניים לאורכו עם מטרה ברורה.
שביל כזה מתאים לגן פורמלי שבנוי מקווים ישרים. במקרים רבים הוא הנוח ביותר בכניסה לבית, היות שהוא יוצר את הדרך הכי קצרה ונוחה למעבר ולהעברת דברים הביתה.
כמו כן בשביל שנועד להעברת חבילות כבדות,או שמתקיימת בו תנועה גדולה -שביל ישר הוא יותר פרקטי.
שביל ישר מעניין יותר אם לצידו יש קבוצת שיחים .
דוגמא מפורסמת לגן פורמלי הם גני וורסאי. בגני וורסאי השבילים הם חלק מכל המערך הכולל ליצירת הרושם של המלך לואי ה14 כמלך השמש ומרכז הממלכה.


אם ערוגות הצמחייה לאורך השביל נוטות לגלוש מעל קצות השביל - הכי מתאים להשתמש בשביל ישר.
דוגמא טובה לכך הוא הגן של מונה בגיברני בצרפת: בחורף ובתחילת האביב הגן הוא רשת של שבילים ישרים. באמצע הקיץ צמחי כובע הנזיר גולשים מעל שביל השדרה הראשית . צמחי אוברייטה ציפורן ולבנדר שוברים את מראה השבילים הישרים.


שביל מתעקל:מוביל את העיניים בסקרנות למרחק, קורא ללכת בו ולגלות מה נמצא בסופו.
שביל כזה מתאים יותר לגן לא פורמלי. הוא גורם להליכה איטית יותר ויוצר תחושה של טיול בגן.אם השביל מתעקל ונעלם מסביב ל פינה מוסתרת בגן , הוא יוצר עניין ונותן הרגשה של סקרנות ורצון לדעת מה מסתתר מעבר. לעומת שביל ישר שגורם להליכה מהירה לסוף ובחזרה.

חומרים:
החומר ממנו עשוי השביל חשוב לא פחות מהצורה: גם מבחינת עלויות אחזקה לטווח ארוך ,פונקציונאליות וההשפעה הכללית של השביל בנוף.
שביל יכול להיות מחומרים רבים ואפילו מדשא או צמחי כיסוי מסויימים שעמידים לדריכה קלה כאשר משמש שימוש אקראי.

ישנן 3 קטגוריות ראשיות לחלוקה של החומר ממנו נוצר השביל:
רך
משתנה
קשה
רך- כולל:שברי אבנים, אדמה, דשא,חלוקי נחל וגזרי עצים. שימוש בחומרים אלו זול ופשוט יחסית ,אבל דורש דרישות גבוהות מבחינת אחזקה לטווח ארוך. שביל מחומרים אלו טוב לתנועה קלה.
כמו כן שבילים אלו משתלבים בקלות עם סביבתם ומתאימים לאזור בלי תנועת רכבים רבה ולשבילים צרים.
שימוש בגזרי עצים יתאים כשביל במיוחד באזור מיוער.
משתנה - כולל: אבני ריצוף עגולות , אגרגטים, אבנים משתלבות מעל חול, דק עץ, וטבעות עץ מוטבעות בחול. חומרים אלה דורשים אחזקה בינונית ומחירם בין בינוני לגבוה. אלו הם חומרים מסורתיים ויפים שמוסיפים קסם לגן.
הרווח בין אבנים משתלבות צריך להיות - לא יותר מ1.2 סנטימטרים, כדי שלא יגרמו לעקב הנעל, או לגלגלים קטנים כמו בעגלת ילדים ואופניים להיתפס. יש למלא את הרווח בין האבנים.
שלג וקרח יהיו, יחסית, קשים להסרה מעל אבנים משתלבות ויכולים לגרום נזק למשטח. פיסות מדרך מעץ יכולים להיות חלקים בגשם, ומסוכנים אם לא מרווחים מספיק ביניהם. הוראות בטיחות אלו חייבות להילקח בחשבון, במיוחד כאשר משתמשים בהם לשביל הקדמי או לשביל המשמש, לעיתים קרובות , למעבר בלילה.

קשה – הוא החומר היקר ביותר לביצוע אבל דורש הכי מעט הוצאות אחזקה לטווח ארוך.
הוא כולל אספלט, בטון,ומרצפות או לבנים מונחים בבטון. שלג או קרח קל יותר להסרה מעל משטחים אלה, בלא גרימת נזק למשטח הריצוף. הם מתאימים למקום ,הצפוי להיות עם תנועה רבה ובעל אחזקה מועטה והכי נוחים למעבר עגלות-נכים וכדו'.

כדי לחבר בין הבית לגן אפשר להשתמש באותו חומר המשמש לריצוף הבית או המרפסת, או באותו סוג אבן , המצפה את קירות הבית החיצוניים. רצוי שהשביל יהיה מחומרים פשוטים ולא יתחרה בצמחייה , שהיא החשובה בגן.



עיצוב השביל:
*אם השטח מאוד לא מישורי -יש צורך לחבר בין השבילים במדרגות ובטרסות.
*בגן קטן המראה הבולט המוארך של השביל יכול להיות מופחת או להיעלם ע"י שימוש באבני מדרך. המראה המונוטוני של השביל יכול להישבר ע"י שימוש בחומרים שונים או בסידור אבנים משתלבות בצורות שונות לאורך השביל או בצבעים שונים של אבני הריצוף. שביל מעניין גם יגרום להליכה איטית יותר.
*אם רוצים שהשביל, העובר בדשא ,לא יפריד את הדשא ל2 חלקים שונים- ניתן להשתמש באבני מדרך מוטבעות בדשא עם רווחים ביניהן, כך שנראה חלק מהדשא ואין הפרעה למעבר מכסחת הדשא מעליהם.
*ע"י שתילת צמחים לאורך השביל, יתרכך המראה ויעזור לשביל להשתלב יותר טוב בסביבתו.
*שביל ללא מטרה ניתן לשים בקצהו מונומנט כלשהוא כמו שעון שמש, פסל וכדו'.
* אחת הבעיות המרכזיות אפילו בשביל עם מטרה הוא שהוא אינו מעניין בקצהו.
ניתן לפתור בעיה זו ע"י כך שבסופו יתרחב השביל ויהיה ספסל עם צל מעליו ולפניו אמבט-ציפורים וכדו'.
אפשרות נוספת היא למקם שער אומנותי במהלך השביל. אולי לא משמש לשום מטרה פרקטית, אבל מפתה לעבור ולראות מה מעבר לו.
* המראה המונוטוני של שביל ארוך ולא מעניין יכול להישבר ע"י הצבת קשת , אחת או שתיים, למטפסים בכל נקודה שהיא לאורך השביל.

 
קשתות או פרגולה כאלו יתאימו במיוחד במפגש של 2 שבילים או יותר. 

בשביל קצר קשת צרה תראה טוב יותר מרחבה, שמתאימה יותר לשביל ארוך.
*קירות נמוכים מאוד משני הצדדים, לאורך שביל יכולים להוסיף ליופי של השביל.
*רעיון נוסף הוא ליצור באמצע השביל התרחבות קטנה של השביל לצדדים ויצירת ריבוע או עיגול על חשבון הערוגה או הדשא הצדדיים. במרכז הריבוע או העיגול ניתן לשים שעון שמש , כד , עץ וכדו'. מסביב המונומנט המרכזי ניתן לשתול צמחי כיסוי, או לבנות קיר נמוך. 

*בשטח צר וארוך ניתן להשתמש בשביל "זיג-זג" שגורם לשטח להראות רחב יותר לעומת שביל ישר שגורם לקצר את המראה לסוף השטח.
*אבני ריצוף ,שיונחו כך שאורכן יהיו לאורך השביל ,יגרמו להליכה מהירה יותר, לעומת אבנים, שיונחו לרוחב ,ויגרמו להליכה איטית יותר.
*כנ"ל אבני-רצוף טבעיות ,מחוספסות ולא לגמרי חלקות - יגרמו להליכה איטית יותר . כך גם אם יהיו צמחי כיסוי בין מרווחי האבנים. אבנים מחוספסות יתאימו במיוחד במקומות מוצלים או משופעים שם נדרשת אחיזה יותר טובה.
*שביל מאבני מדרך: אם רוצים לגרום למעבר יותר נוח ומהיר בשביל יש לצופף את המרווח בין האבנים . אם נגדיל את המרווח בין האבנים השביל יתמזג יותר עם הגן.
ליצירת מראה זורם של שביל מאבני מדרך יש למקם את האבנים, כך שיהיו יחסיות אחת לשנייה. קצה ישר מול קצה ישר, התקערות מול התקערות.
רוחב שביל צריך להיות לפחות 60 ס"מ,מותאם לבן אדם .הוא צריך להתאים גם לפרופורציות שבין הבית והכניסה. כמו כן יש לקחת בחשבון את גודל הצמחים כבוגרים בערוגות הצדדיות.
שביל ראשי מ1.5 מ' עד 1.8 מטר רוחב יהיה נוח . כמובן שלאחוזה גדולה מתאים שביל רחב יותר לעומת קוטג' קטן.
לגבי ניקוז של מים , שיפוע של 10 מ"מ ל1 מטר יהיה טוב ולא יורגש בזמן ההליכה.

רוחב שביל צריך להיות פרופורציונאלי לגודל הגן. בעיקרון- שביל צריך להיות- לא רחב יותר משליש רוחב הערוגה שסמוכה אליו או שישית מרוחב הדשא אותו הוא מקיף.
הדרך המובילה אל הבית תהיה פרופורציונאלית לגודלו. דרך רחבה בקוטג' קטן תגמד את הבית. כנ"ל דרך צרה שמובילה לאחוזה גדולה תראה לא מתאימה.


המאמר נכתב ע"י משה שקלנובסקי

רב-שנתי גינון ואדריכלות נוף

עיצוב והקמת גינות

0547-973422

הערות ותגובות יתקבלו בברכה





תגובות

+הוספת תגובה





עוד בגינון ועיצוב הגינה

תכנון אזור השרות

תכנון אזור השרות

תכנון אזור השירות: את הגן נהוג לחלק ל3 אזורים: ציבורי, פרטי ואזור שירותים. האזור הציבורי הוא האזור שנראה מכוון השטח הציבורי כאשר חולפים ליד ה


איי ערוגה ISLAND BEDS

איי ערוגה ISLAND BEDS

תמונה מאת "אלי חדש" מפורום גינון בתפוז אי ערוגה הוא מעין אי בתוך מרחב של דשא. אי ערוגה יכול להיות גם בתוך שטח של חצץ


שיחים בגן

שיחים בגן

במאמר זה על שימוש בשיחים בגן.


בחירת ומיקום עצים בגן

בחירת ומיקום עצים בגן

בחירת ומיקום העצים היא אולי החלק החשוב בגינה. לפני מיקום העצים יש לחשוב טוב טוב. אם לאחר זמן התברר שמיקמת לא טוב שיחים וצמחים קטנים יותר ,


רב-שנתי